ברוכים הבאים ליומן סקרמנטו הראשון לעונת 2016-17.

למי שפספס את פריוויו סקרמנטו לעונת 2016-17, יש מועד ב' בלינק הבא:

פריוויו סקרמנטו קינגס לעונת 2016-17

שלמה המלך, החכם מכל אדם, כתב בספר קהלת (פרק א' פסוק ט'):

"מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שייעשה ואין כל חדש תחת השמש"

בדרך כלל לבני אנוש קשה מאוד לחזות את העתיד, אבל לפחות לגבי אירועים או הרגלים מסוימים הקשורים בחיינו, אנחנו יכולים להיות בטוחים שהם לא עומדים להשתנות. לא חסרות דוגמאות:

השמש תזרח במזרח; בסוף החודש נשלם מס הכנסה; בגיל 120 שנה (או קצת קודם) ניאסף אל עמנו, נחזיר ציוד לבורא עולם ונעזוב לעולם שכולו טוב; מחר בבוקר שוב נעמוד בפקק כשאנחנו לבד באוטו; רמבו ינצח את כל הרעים וירשום טריפל דאבל בקטגוריות ההרוגים, פצועים ושבורים; ביבי ינצח בבחירות; ניקולה פקוביץ' וטיאגו ספליטר לא ישחקו מעל 40 משחקים בעונה אחת (ביחד!); גור גולן ינצח השנה בפנטזי מכיוון שאחרי כל טרייד איתו תגלה שיצאת ברוקלין והוא יצא בוסטון (קצת מנחוס לא יזיק לנו) ו…סקרמנטו שוב פעם לא תעפיל לפלייאוף.

נכון, לעיתים בחלק מהמקרים הנ"ל יש טוויסטים בעלילה, אולם בגדול הסוף כבר ידוע מראש.

הקבוצה נמצאת במאזן 13-7 שמספיק למקום 10 במערב ומקום 4 בבית הפסיפי (לפני פיניקס). הלו"ז שלהם עד כה היה סביר בהחלט.

סקרמנטו החליפו יותר מחצי סגל, הספסל שודרג, החליפו את המאמן, המאמן החליף שיטה, עברו לאולם חדש, שינו את הלוגו. ומה בסוף? הם נמצאים בדיוק באותו מקום גרוע: מקום 11-10 במערב עם בחירת דראפט שכנראה לא תעשה את ההבדל. בקיצור: Same shit, different year.

נשגב מבינתי לפענח את תעלומת המלכים, מועדון עם כמות לא מבוטלת של כשרון שהוא למעשה האנטיתזה המושלמת למועדון שמנוהל קצת אחרת: סן אנטוניו ספרס.

אפשר לדבר שעות על סטטיסטיקות, מדדים וטקטיקת מאמן אבל בשורה התחתונה: 11 שנה בלי פלייאוף. לצערם השנה הנוכחית לא הולכת להיות שונה מקודמותיה ולכן בהיעדר שינוי מהותי בעתיד הנראה לעין, הפיתרון היחיד כאן הוא דחפור D-9, כלומר יש להרוס ה-כ-ל ולבנות מחדש, וזה כולל החלפת בעלים ,הנהלה ואולי מעבר לסיאטל.

בכל אופן, לא נסגור את הגולל על הקבוצה הזאת כבר עכשיו. אחרי הכל בקושי רבע עונה חלפה ולכן בכל זאת ננסה לנתח את ביצועי המדוכאים מבירת קליפורניה ואולי אפילו נצליח בטעות לחשוף טפח של אופטימיות בטווח הנראה לעין.

אז מה היה לנו עד היום? סקרמנטו פתחה את העונה עם ניצחון חוץ על פיניקס, הפסידה בבית לסן אנטוניו, ניצחה בבית את מינסוטה ואז כהרגלה בקודש יצאה למסע כושל של 5 משחקי חוץ במזרח בו הפסידה 4 רצוף לאטלנטה, מיאמי, אורלנדו ומילווקי, מסע שהסתיים (איך לא) בניצחון על טורונטו. המלכים חזרו הביתה, ניצחו את ניו אורלינס החבולה ואז פצחו שוב ברצף 4 הפסדים, הפעם מערבי, ללייקרס, פורטלנד, סן אנטוניו ולקליפרס, השתקמו שוב מול טורונטו, ניצחו את ווסטברוק נטול צוות הסיוע ואת ברוקלין נטולת לין והפסידו ליוסטון ,וושינגטון (בהארכה), בוסטון והניקס. הקטע של סקרמנטו עם טורונטו לא ברור. קבוצה שנמצאת במרתפי המערב עושה סוויפ עונתי על קבוצה שנמצאת בטופ המזרחי. נסתרות הן דרכי ה-NBA…

שנה שעברה הייתה לסקרמנטו את אחת מההתקפות המהירות והמהנות בליגה ואת ההגנה הגרועה בליגה. השנה הביאו את המאמן דייב ייגר (ההוא שמשתלב בציטוט שבכותרת) שדוגל בכדורסל הגנתי ואיטי יותר מזה של ג'ורג' קארל (בל נשכח שגם רונדו עזב). כתוצאה מכך השנה האופנסיב רייטינג שלהם עומד על 102.6 (מקום 18 בליגה) והדיפנסיב רייטינג עומד על 106.6 (מקום 23 בליגה). הקבוצה קולעת 102.4 נקודות למשחק (מקום 21 בליגה) לעומת 106.6 בעונה שעברה (מקום 3 בליגה).

דארן קוליסון קיבל את המפתחות של הקבוצה, אולם במהלך הקיץ הוא הספיק להסתבך עם החוק והושעה לשמונת המשחקים הראשונים של העונה. בהיעדרו טיי לאוסן היה הפוינט גארד הפותח ועשה עבודה לא רעה. קוליסון חזר ושימש בהתחלה כמחליף ללאוסן או לאפללו בהרכבים נמוכים במיוחד וכעת, כצפוי, פותח בחמישיה.

קאזינס עושה בערך את מה שעשה שנה שעברה וזה מצוין. בוגי מדורג שלישי בטבלת קלעי הליגה. הוא קולע 29 נקודות לערב (46% מהשדה, 75% מהעונשין, 38% מהשלוש) עם 10.5 ריבאונדים, 3.3 אסיסטים, 1.2 חטיפות ו-1.4 חסימות –נתונים יוצאים מן הכלל לכולי עלמא. הבעיה שמה שטוב לליגות פנטזי לא בהכרח מביא ניצחונות והישגים (ע"ע אנטוני דייויס), בפרט כאשר הקופסא בראש לא מצטיינת מדי ערב. תזכורת קטנה לסט היכולות שלו כשהוא מתעסק בכדורסל:

https://youtube.com/watch?v=hWprreSZrTI

רודי גיי פתח מצוין את העונה ומעמיד ממוצעים של 19.4 נקודות, 6.5 ריבאונדים, 3 אסיסטים ו-1.4 חטיפות לערב. רודי כבר הבהיר לסקרמנטו שהוא לא מעוניין להישאר לטווח הארוך. העונה הטובה שהוא נותן בהחלט משתלמת לסקרמנטו מבחינת ערכו בשוק השחקנים.

קוליסון סביר עם 13 נקודות וקרוב ל-5 אסיסטים למשחק.

אפללו מגלה יכולת פושרת עם 8 נקודות למשחק. מקלמור ממשיך לאכזב ונמצא כרגע מחוץ לרוטציה. נראה שהוא כבר לא יפרוץ בסקרמנטו. אולי במקום אחר. גם טוליבר לא רואה דקות משחק, שלא לדבר על הרוקיז לביסייר ופאפאג'ייניס.

בגזרת המרוויחים מהגעתו של ייגר ניתן למצוא את מאט בארנס שהגיע איתו מממפיס. בארנס מקבל לא מעט קרדיט ממאמנו. גם קוסטה קופוס וגארט טמפל זוכים לדקות משחק לא מבוטלות. בארנס וקופוס בדרך כלל פותחים בחמישיה.

בגזרת המקופחים ניתן למצוא את כספי שמשחק 18 דקות לערב וקאולי-שטיין עם 12 דקות בלבד לערב. הראשון עד לא מזמן לא ראה מגרש וירד בכל קטגוריה סטטיסטית אפשרית מלבד הופעות בשאקטין, והשני משחק מעט מאוד ומבזבז את הפוטנציאל שלו.

דילמת כספי: האם לחכות לפציעה/טרייד של גיי או פיטורים של ייגר או שעליו לעבור עכשיו בטרייד לקבוצה כמו אוקלהומה, ברוקלין, קליפרס או פילי? אני בעד האופציה השניה. כספי נמצא בשנת חוזה וחייב להוכיח את עצמו העונה על מנת להצטרף לחגיגות המיליונים שמחולקים לכל זב חוטם. השמועות האחרונות דווקא מדברות על וושינגטון. יש גם שמועות על הכללת כספי כחלק מטרייד גדול יותר עם קאזינס. דילמה נוספת שלו: האם לעבור לקבוצת פלייאוף על חשבון סטטיסטיקה אישית שתסדר לו חוזה גדול או להפך?

לסקרמנטו יש לא מעט בעיות מקצועיות מעבר לבעיות ניהוליות ומנטליות.

לקבוצה יש סגל עבה מדי, בעיקר בעמדות הגבוהים והפורוורדים, ומצבת גארדים חלשה. הרוטציה של ייגר קצרה.

אין אופציות קליעה משמעותיות בנוסף לקאזינס וגיי. בדרך כלל הבוקס סקור שלהם מורכב מ-30 נקודות של קאזינס, 20 של גיי ועוד 15-10 נקודות של קוליסון ולפעמים בארנס/אפללו. כל השאר לא מגיעים לדאבל פיגרס. עם זה לא הולכים למכולת.

מה בהמשך?

עד סוף חודש דצמבר צפוי לו"ז ברמת קושי בינונית הכולל מפגשים עם דאלאס (פעמיים), הניקס, יוטה (פעמיים), לייקרס, יוסטון, ממפיס (פעמיים), מינסוטה, פילי ופורטלנד (פעמיים).

זה אומר שאם הם לא מסיימים את דצמבר במאזן חיובי (והם לא…) אפשר להגיד שלום לחלום הפלייאוף שלהם משום שבינואר ממתינים להם אריות הליגה. רק משחק אחד בינואר יהיה נגד קבוצה שמדורגת נמוך יותר מסקרמנטו (מיאמי). בהצלחה לכם…ניפגש בעונה הבאה.